סלסה – מוסיף טעם לחיים

סלסה – מוסיף טעם לחיים הדרכות ושיעורים
סלסה – מוסיף טעם לחיים הדרכות ושיעורים

כשאתם שומעים סלסה מה זה מזכיר לכם? חלק מכם יזכרו ברוטב הנפלא שמוסיף המון טעם לאוכל (אוקי זה תלוי מי אוהב ומי לא) ואחרים יתחילו להזיז את האגן וידמיינו את המוסיקה השמחה ברקע.

הסלסה אכן מוסיפה המון טעם לחיים, ממש כמו ריקוד בצ'אטה, אולם לא רק כרוטב אלא גם במשמעות האחרת שלהם. ריקודי סלסה הנם ריקודים דרום אמריקאים שראשיתם החלו בקובה באמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת.

הריקודים החלו להתפתח לסגנונות שונים כאשר כל מדינה בדרום אמריקה ובאזור הקריביים דוגלת בסגנון הריקוד הייחודי לה. הריקודים הללו נפוצים מאוד כיום בכל רחבי העולם ונחשבים לאחד מסגנונות הריקוד הפופולריים והמהנים ביותר שקיימים.

ההבדל בין סגנונות סלסה

בין סגנונות הסלסה השונים יש הבדלים קטנים אך מהותיים. הבדלים אלה מאופיינים בקצב ריקוד שונה, בכיוון שבו רוקדים, בסגנון התנועות שמבצעים, בשמות שקיבלו הריקודים כמובן ומעט מהפולקלור המקומי.

העין החדה יכולה לבחון את סגנונות הריקוד השונים ואת ההבדלים ביניהם אולם אדם ממוצע שרוקד זוגות ממדינות דרום אמריקאיות שונות הרוקדים סגנונות שונים – מבחינתו כולם רוקדים סלסלה.

סלסה במגוון סגנונות:

  1. סלסה קובנית – כפי שמרמז השם אתם יכולים להבין שמקור הסגנון הזה הוא כמובן מקובה. זהו כמובן המקור לריקודי הסלסלה בכלל, איי שם בשנות ה-50 של המאה הקודמת המציאו הקובנים את הריקוד הזה וקראו לו "קסינו". שם הקסינו הוא על שם השכונה שבו הומצא הריקוד. אנשים נהגו להיאסף במועדון חברים שבו אהבו לשתות, לדבר, לרקוד ולצחוק.
    כשהם רקדו הם פשוט נתנו לגוף לדבר לצלילי המוסיקה המקפיצה ובתנועות מעגליות וזרימה נעימה פשוט יצרו את ריקוד הסלסלה הקובנית. ריקוד זה ניתן לרקוד לפי הקצב ונגד הקצב והוא נחשב לריקוד רחוב, ריקוד חברתי שאפשר לרקוד בזוגות ואפילו בקבוצות.
  2. סלסה קולומביאנית – איי שם בחלקה הצפוני של יבשת דרום אמריקה יושבת לה קולומביה. קולומביה מונה כ48 מיליון תושבים וברשותה שטח גדול מאוד של למעלה ממיליון קמ"ר.
    אל המדינה הנפלאה הזו הגיעו בשנות ה-60 של המאה הקודמת מספר סגנונות ריקודים ומוסיקה בעיקר מקובה וממדינות דרום אמריקאיות שונות. הם לקחו את הסלסלה הקובנית, הוסיפו לה את הטעם המסורתי העממי שלהם והרכיבו סגנון סלסלה ייחודי משלהם. בעולם, הסגנון המוכר יותר הוא דווקא לא הסגנון העממי שלהם אלא הסגנון השני והקצבי יותר שבו הדגש הוא על עבודת רגליים ותנועות רגליים מהירות.
    הריקוד מתבצע אל מול הקהל ונחשב למאתגר יותר מהריקוד הקובני בשל זריזות הרגליים הנדרשת בו.
  3. סלסה פורטוריקנית – האי פורטו ריקו, אחד המקומות האקזוטיים בדרום אמריקה, נמצאת רק כ-1200 קילומטר מקובה ועל כן סופגת לא מעט מהתרבות והמסורת הקובנית (מזכיר במעט את הקרבה של ישראל, יוון וקפריסין).
    באמצע המאה הקודמת הגיעו לשם מספר סגנונות ריקוד כמו הצ'ה צ'ה צ'ה והממבו למשל. בין היתר הגיע אל פורטו ריקו גם סגנון הסלסה הקובנית ואלה פתחו את הסגנון שלהם כמה שנים לאחר מכן.
    סגנון זה מזכיר מאוד את סגנון הסון הקובני, למעט ההשפעות של האפרו אשר בולטות יותר בקובה.
    התנועות בסגנון הפורטוריקני מאוד הדוקות וקשורות למוסיקה ופשוטות מאוד מבחינה טכנית. אלה רוקדים יותר במקום. לעתים משלבים סגנון זה עם סגנונות המוסיקה המקומיים.
  4. סלסלה ניו יורק – באזור שנות ה-60 של המאה ה-20 הגיעו לניו יורק הרבה מאוד מהגרים לטיניים דרום אמריקאים ומהקריבים. אותם מהגרים הביאו עמם את סגנונות הריקוד והמוסיקה שלהם שלאט לאט נטמעו באזורים שונים בניו יורק. בין היתר הגיעו לניו יורק הרומבה, הפצ'אנגה, הסון, הממבו וכמובן הצ'ה צ'ה צ'ה. השם שקיבלה הסלסה הניו יורקית היא "פלאדיום" על שם המועדון הגדול ביותר באותם זמנים שבו הופיעו להקות סלסה. הסגנון מורכב מכמה סגנונות דרום אמריקאים ומאופיין בתנועה רבה וחופשית במרחב, ריקוד אלגנטי והרבה עבודת רגליים.
    לאורך השנים התערבבה הסלסה הניו יורקית עם ריקודים לא לטיניים שונים ובשל כך התקבע הסגנון המודרני הפחות משוחרר ובנוי יותר מתרגילי ריקוד ופחות מתנועות פריסטייל.

כיצד לבחור את הסגנון המתאים לי?

קורס סלסהראשית – לא משנה באיזה סגנון תבחרו לרקוד אתם הולכים לחוות וליהנות כמו שלא נהניתם כבר הרבה זמן. ריקודי סלסלה נחשבים לפעילות גופנית מבורכת ואתם כמובן יכולים להיכנס בהדרגה לתחום, ללמוד את זה כתחביב אם תרצו, להשתתף בריקודים עם קבוצות או לשלב ריקוד סלסה כחלק מאטרקציה באירוע מסוים.

לאחר שתכירו את הסגנונות השונים (על ידי מורה סלסלה מקצועי או דרך סרטונים באינטרנט) תוכלו להתנסות בריקוד ולהחליט מה הסגנון המועדף עליכם. בסופו של דבר הריקוד מחבר בין גוף ונפש וכל סגנון שתבחרו ללא ספק יטיב עמכם.

לסיכום; ריקוד הסלסה מקורו בקובה של אמצע המאה ה-20. הקובנים ניפגשו, שתו, דיברו ורקדו למשמע המוסיקה הלטינית המקומית וכך החל להתפתח הסגנון סלסה קובנית (או הקסינו אם תרצו). לאחר מכן הסגנון הגיע למדינות שונות בדרום אמריקה והקריביים ובכל מדינה נתנו את הטוויסט וההתאמות שלהן לסגנון הריקוד הזה והפכו אותו לסלסה ייחודית משלהם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב telegram
Telegram
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב email
Email

מתנה: הדרכת ריקוד בצ'אטה/סלסה אונליין!

הצטרפו לרשימת תפוצה וקבלו גם:

✅ עדכונים מהבלוג באופן שוטף
✅ טיפים ומדריכים ללימוד ריקוד
✅ מבצעים לשיעורים פרטיים וסדנאות ריקוד בצ'אטה / סלסה

רוצים להגיב?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט